פעם נכנס לבית מדרשו יהודי שבמראהו היה נראה כרחוק מאד מלהיות שומר תורה ומצוות, וכשנתנו לו כיפה לחבוש על ראשו ושוחחו עמו, גילו כי אינו יודע מאומה מסדר התפילה ומפסוקי התורה.
שאלוהו: אם כן במה הנך יהודי? ויען: יודע אני שני פסוקים מן התורה, והם: ״תחת אשר לא עבדת את ה׳ אלוקיך בשמחה ובטוב לבב מרב כל, ועבדת את אויביך אשר ישלחנו ה׳ בך ברעב ובצמא ובעירום ובחוסר כל ונתן עול ברזל על צוארך עד השמידו אותך״, הלא הם כתובים בתוך פרשת התוכחה (דברים כח, מז-מח), וחזר עליהם אותו יהודי בעל פה. נפעמו סובביו ושאלוהו: מהיכן יודע אתה שני פסוקים אלו?
וסיפר להם אותו יהודי, כי בשנות השואה כששהה במחנות המוות שהקימו הנאצים ימ״ש, תוך כדי עבודות הפרך ניצב היה לידו פעמים רבות יהודי גדול וקדוש, שניכר היה עליו כי מורם מעם הוא, ומדי פעם כשנגשו בהם הצוררים היה חוזר ואומר את אלו שני הפסוקים. ״בפסוקי תורה אלו ביטא אותו אדם גדול וקדוש את קבלתו בתבונה את צרותיו ואת החורבן שעבר, ולימים נודעתי כי היה זה כ״ק האדמו״ר מצאנז-קלויזנבורג״, סיפר.
אנו כהורים ומחנכים יכולים במגוון דרכים להנחיל את המצוות לילדנו בצורה נעימה, שמחה וחוויתית. אף האר״י הקדוש סיפר שבזכות השמחה במצוות הוא זכה להגיע למדרגות גבוהות.
כתב רש״ר הירש: ״תנו לבניכם הזדמנויות רבות להשתתף בביתכם בשמחה של מצווה, כדי שילמדו ליהנות מהרוחניות והמוסריות כאחד. שמחה זו בקיום המצווה תדחה את השמחה ב׳זול׳ בזוללות ותמלא את הצעיר רגש של סלידה מהופעת היצר בצורתו הגסה הבהמית, וע״י זה ימנע את עצמו מחבורה של זוללים שאין להם שאיפה עילאית יותר מאשר להשביע את תאבונם ע״י זלילה״.